הכל התחיל על גג אחד, עם כלב אחד.
הסיפור של יובל מנדלוביץ'
מפעיל בודד בפלורנטין ועד להקמת החווה השיקומית הגדולה בישראל לכלבים מסוכנים.
.jpg)
זה לא התחיל בתכנית עסקית. זה התחיל מתשוקה. בתחילת שנות ה-2000, גרתי בדירת גג שכורה בשכונת פלורנטין בתל אביב, יחד עם "דיו", הפיטבול שלי שהיה כל העולם עבורי. החיים שלי נראו אחרת לגמרי, עד למפגש מקרי אחד ששינה הכל.
פגשתי את ורד שפירא, פעילה ותיקה בתחום חילוץ והצלת כלבים. היא סיפרה לי על "פומה", כלבת קרבות מיפו שחייבת מחסה מיידי, ושאלה אם אני יכול לעזור באומנה ללילה. לא היססתי.
פומה הייתה הסנונית הראשונה. תוך שבועיים בלבד, הגג שלי הפך לבית זמני ומאולתר עבור 40 כלבים, רובם מגזעים שהוגדרו "בעייתיים". בניתי להם מקלט מחומרים שמצאתי ברחוב, ולא ידעתי שבאותו הרגע נולד מפעל החיים שלי: בית שיקומי לכלבים שאין להם אף אחד אחר.
ההתחלה בפלורנטין
מה שקורה
כשפותחים את הלב
ההבטחה שנולדה מכאב המאבק על התדמית
בשנת 2003, המדינה רעדה. הטרגדיה הנוראה שבה נהרגה הילדה אביבית גנור ז"ל זעזעה את כולנו. האסון הזה נגרם מכשל אנושי מחפיר, אבל התוצאה הייתה מלחמה שהוכרזה על גזע שלם.
עם חקיקת חוק הכלבים המסוכנים, אלפי כלבים חפי פשע הפכו בין לילה ל"מפלצות" ולמטרה. אני ראיתי את האמת שמאחורי הכותרות. ראיתי את הילדים האלה, את הנשמות הטובות שרק חיפשו אהבה, והבנתי שמישהו חייב להיות הקול שלהם.
באותו היום נשבעתי: אני אקדיש את חיי להצלה ושיקום של כלבים מסוכנים. אני אהיה זה שיוכיח לעולם שאין כלב רע מלידה, יש רק כלב שסבל מיד אדם רעה.
מסע של הצלה חילוץ כלבי קרבות מהשטח
השנים הבאות היו מסע הישרדות. הלהקה גדלה, ואני נדדתי. גרתי בדירות נטושות, בשדות פתוחים, נלחמתי בבוץ של החורף ובחום של הקיץ.
במקביל, הבנתי שכדי להציל באמת, אני חייב להגיע למקור. פיתחתי רשת מודיעין עצמאית לאיתור זירות קרבות כלבים והרבעות פיראטיות ברחבי הארץ. נכנסתי למקומות שאף אחד לא העז להיכנס אליהם, התמודדתי עם איומים ועם עבריינים, הכל כדי לחלץ עוד כלב פצוע, עוד נשמה שנזרקה למות.
מאז ועד היום, חילצתי ושיקמתי אלפי כלבים ממצבי קיצון של התעללות והזנחה.
החווה היום 🏡 בית נצחי לשיקום ותקווה
אחרי שנים של נדודים, מצאתי את הבית שלי ושל הילדים והילדות. שטח חקלאי בגליל המערבי, שהפך לחווה השיקומית הגדולה בישראל.
היום, החווה היא הבית של כ-200 כלבים (הילדים שלי). רובם הגדול, כ-85%, הם כלבים שלעולם לא יוכלו לצאת לאימוץ בגלל הטראומות שעברו. עבורם, החווה היא בית נצחי. כאן הם מקבלים "פנסיה" של כבוד, טיפול רפואי מסור, להקה תומכת ואהבה ללא תנאי עד יומם האחרון.
עבור היתר, החווה היא התחנה שבה הם לומדים לסמוך מחדש, עוברים שיקום התנהגותי מקצועי, ומתכוננים לפרק המאושר בחייהם: אימוץ לבית חם.
אני לא מוותר על אף אחד. כאן, אני כותב להם סיפור חדש.
