חוק הכלבים המסוכנים
חוק הכלבים המסוכנים והמציאות בחווה
בישראל, החוק מגדיר 8 גזעים כ"כלבים מסוכנים". החוק שם עליהם תווית של אויב, מטיל עליהם מגבלות קשות, ויוצר סטיגמה שגורמת לאנשים לפחד מהם. אבל אצלי בחווה? אין "כלבים מסוכנים". יש כלבים שנפגעו, שעברו טראומות, ושזקוקים לשיקום.
מי מוגדר "מסוכן"?
על פי החוק בישראל, הגזעים הבאים
(וכל הכלאה שלהם) נחשבים מסוכנים:
אמסטף
American Staffordshire Bull Terrier
פיטבול טרייר
American Pitbull Terrier
רוטווילר
Rottweiler
בול טרייר
Bull Terrier
דוגו ארגנטינו
Dogo Argentino
פילה ברזילרו
Fila Brasileiro
טוסה אינו
Japanese Tosa
סטאפורדשייר בול טרייר
Staffordshire Bull Terrier
החוק חל גם על כל כלב שהוא הכלאה של אחד מהגזעים הללו,
ושיש דמיון בין תכונותיו הפיזיות והתנהגותו לגזע המקורי.
המדריך למחזיק (הגבלות ותנאים)
יש לכם כלב מהרשימה? זה מה שהחוק דורש מכם:
🏠 בבית ובחצר
החצר חייבת להיות מגודרת ונעולה (למניעת בריחה או כניסה).
חובה להציב שלט אזהרה: "זהירות כלב מסוכן" בכניסה.
בנוכחות ילדים מתחת לגיל 16 (שאינם בני המשפחה), הכלב חייב להיות עם מחסום פה גם בבית.
🐕 במרחב הציבורי
הכלב חייב להיות מוחזק ע"י אדם בגיר (מעל 18).
רצועה קצרה (עד 2 מטר) שאינה מאפשרת השתחררות.
מחסום פה (זמם): חובה בכל יציאה מהבית.
✂️ עיקור/סירוס
חובה על פי חוק לעקר או לסרס כל כלב/ה מגזע מסוכן (למניעת רבייה והפחתת אגרסיביות).
🔞 גיל הבעלים
החזקת כלב מסוכן מותרת לבני 18 ומעלה בלבד, ללא עבר פלילי.
למה החווה שלי מלאה?
הרבה שואלים אותי: "יובל, למה החווה תמיד מלאה? למה אתה לא מוסר אותם לאימוץ ומפנה מקום?"
התשובה מורכבת משני עקרונות ברזל שמנחים אותי:
2. המציאות המורכבת של האימוץ
אמנם החוק מאפשר להחזיק בכלבים אלו תחת מגבלות מחמירות (רסום, רצועה קצרה, עיקור/סירוס, בעלים מעל גיל 18 ללא עבר פלילי), אבל בפועל – קשה מאוד למצוא להם בית. רוב המשפחות שמחפשות לאמץ, רוצות כלב שיסתדר בגינת כלבים, שישחק עם כלבים אחרים או שיסתדר עם הכלב שכבר יש להם בבית.
1. מדיניות "אין המתות" (No Kill)
בניגוד למקומות אחרים, המדיניות שלי היא חד משמעית: אצלי לא ממיתים כלבים. לא משנה כמה השיקום ארוך, לא משנה כמה הכלב "קשה", ולא משנה אם עברו שנים והוא לא מצא בית. כלב שנכנס בשעריי החווה מקבל הבטחה לחיים, ביטחון וטיפול עד יומו האחרון.
הבית האחרון שלהם
בגלל המציאות הזו, הסטטיסטיקה בחווה שלי שונה מכל מקום אחר:
כ-85% מהכלבים כאן לא יאומצו לעולם.
הם לא "סחורה" שעוברת הלאה. הם המשפחה שלי. עבורם, בניתי את החווה הזו. כדי שתהיה להם פיסת גן עדן שבה הם יכולים לרוץ, לשחק, לקבל אהבה ולהזדקן בכבוד, גם אם העולם בחוץ ויתר עליהם.
הם נשארים כאן לכל החיים, וזה עולה לא מעט.
מכיוון שהכלבים לא נמסרים, ההוצאות על אוכל, טיפולים רפואיים, חיסונים והזדקנות בכבוד נופלות על הכתפיים שלי ושלכם.
כדי שאוכל להמשיך להעניק להם את "הבית הנצחי" שהבטחתי להם,
אני זקוק לעזרה שלכם.